<h1>שו"ת הר"ן סימן ל"א</h1>
<h2>דף מז.</h2>
כתבת. הגביר י"א אנ"שלמה דבדרי"ש נשא אשה וילדה לו בן אחר כך גרשה ופרעה אנ"יוסף דבדרי"ש אחי אנשלמה הנזכר והקנתה לו כתובתה ולא נשבעה ונדרה כלל ואח"כ מתה והיו לו לאנשלמה הנזכר נכסים שיש להם אחריות וברח והלך לו למדינת הים ושמעו לו שמת אך לא נתאמת, ועתה באתי אני אשטרו"ק לוני"ל בהרשאת יורשי אניוסף הנזכר לגבות כתובת הנזכר מיורשי אנשלמה הנזכר מכח ההקנאה הנזכרת, ובקשתי מלפני ב"ד שיגבו לי הכתובה הנז' מנכסי אנשלמה הנזכר. וענו שהן חוששין בזה מכמה צדדים, חדא מפני שהאשה הנזכרת לא נשבעה וכיון שעכשיו שמעו בו שמת הוה ליה מורשה זה בא ליפרע מנכסי יתומים וצריך שבועה ואינו יכול לישבע, ועוד דהא קי"ל דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא לשטר שיש בו רבית ולכתובת אשה משום חינא וזו כיון שמתה בטל חינה. עוד בא בכתבך שנמצא שטר מתנה שעשה אנשלמה הנזכר לבנו הנזכר מבתים שהיו לו וכתבת שהקרובים מבקשים שתעשה הגוביינא כי היא תועלת רב לקטן לסבה מה. וגם כי אתה רוצה לעשות איזו הנחה מהכתובה כדי להוציא מידי כל ספק שיהו ב"ד נזקקין לנכסי קטן זה. גם שאלת אם ממנין לקטן זה אפטרופא.
תשובה. מאשר כתבת שהב"ד חוששין לעשות הגוביינא מפני שלא נשבעה וכיון שעכשיו באין לעשות גוביינא מנכסי קטן צריך מורשה לישבע ואינו יכול לישבע מפני שאינו יודע אמיתת הדברים. איני רואה בזה חשש כלל. חדא שבשעה שנתנה אשה זו הרשאה מן כתובתה עדין לא שמעו מבעלה שמת ונמצא שלא נתחייבה עדין שבועה כשנתנה הרשאה מכתובתה כי היכי דנימא אין אדם מוריש שבועה לבניו כההיא דפרק כל הנשבעין ודכוותה שאינה יכולה למסור שבועה ללוקח דהתם דווקא במת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה או מכר חובו אבל מת מלוה או מכר חובו ואח"כ מת לוה כנדון שלפנינו שאשה זו נתנה הרשאה מכתובתה ואח"כ שמעו שמת בעלה אין ספק שלוקח זה גובה חובו וכן הבא מכחו ובלבד שישבע שאינו יודע ששטר זה פרוע כעין שבועת היורשין, שזו ששנינו בפרק כל הנשבעין [מ"ח ע"א] כך היתומים לא יפרעו אלא בשבועה [ופרישנא בגמ' כך היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה] ואוקימנא לה התם בגמרא במת לוה בחיי מלוה ונדון זה הרי הוא כמת מלוה בחיי לוה לפי שבשעה שנתנה ההרשאה מכתובתה נסתלקה לגמרי והוה ליה כאלו מתה, ולפיכך איני רואה שום חשש ולא פקפוק כלל מפני שמתה בלא שבועה ובלא הדרה. ובלבד שישבע הרוצה לגבות שאינו יודע שהיתה כתובה זו פרועה כדין שבועת היורשין, שאע"פ ששבועה זו מן הגמרא לא למדנוה מדברי רש"י ז"ל למדנוה בפרק הכותב [כתובות פ"ו ע"ב]. ומפני שבא בכתבך שנמצא שטר מתנה שעשה אנשלמה הנזכר לבנו הנזכר מבתים שהיו לו ואני חושש כי באולי נעשית מתנה זו קודם שנתנה האשה הרשאה מכתובתה ואולי יבא בזה ב"ד ויחוש דבכי ה"ג נתחייבה האשה שבועה לפי שכל שבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה וזו שלא נשבעה הפסידה מפני שאין אדם מוריש שבועה שנתחייב בה ולא למכרה לאחר, אני רוצה לבאר דליתא כלל דלא קרינן נתחייב שבועה בבא ליפרע מלקוחות, דדווקא ביתומים הוא דאמרינן הכי מפני שכיון שמת לוה אי אפשר למלוה שיפרע בלא שבועה אבל היכא שמכר לוה או נתן נכסיו לאחרים לא קרינן ביה נתחייב שבועה שהרי אפשר שיפרע מנכסין בני חורין, וכ"כ הרמב"ן בפרק כל הנשבעין, ולא עוד אלא שבכתובות שלנו שכתב בהן נאמנות בין ממני בין מהבאים מכחי דעתי מסכמת שאפילו מת הבעל בחיי האשה ואח"כ מתה האשה בלא הדרה ולא שבועה דהוה ליה כמת לוה בחיי מלוה אפ"ה לא הפסידה משום דלא מקלינן תרי קולי קולא דאבא שאול דאמר דאין נאמנות מועיל לגבי יתומים וקולא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו. הלכך לכתחלה עבדינן כר' אלעזר דאמר סתם בפרק כל הנשבעין [מ"ח ע"א] יורשין נשבעין ונוטלין, וכ"כ הר"ז הלוי ז"ל בשם חכמי נרבונא"ה הגדולים ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל בפרק הכותב. ודברים הללו תלויים בדקדוקי הלכות וידעתי שאינן מבוארין כל הצורך מתוך דברי אבל יתבארו למבין עם מה שכתבתי. נמצא לפ"ז שאין שום חשש בגוביינא זו מצד שמתה בלא שבועה ובלא הדרה ואין צריך לפנים.
